כדי לבסס את מקומה בשוק ה-SVOD התחרותי במיוחד, לחטיבה של Warner Bros יש אסטרטגיה מחושבת היטב. מעבר להצגת תכנים איקוניים כמו סדרות HBO, מ"משחקי הכס" ו-"The Last of Us" ועד הסדרה הקרובה של הארי פוטר, החברה שואפת למשוך תשומת לב גם בעזרת עולמות קולנועיים מצליחים.
כך נולדה "The Penguin", שמטרתה להרחיב את המיתולוגיה הקולנועית של "באטמן" ולחבר בין שני הסרטים של "The Batman". בנובמבר השנה, מגיע תורו של עיבוד "חולית" (Dune) בבימויו של דניס וילנב ליהנות מיחס דומה.
הפעם, מדובר בקפיצה של 10,000 שנים לעבר. כדי לא להפריע לתוכניות של ג'ון ספייטס ודניס וילנב ל-"Messiah", הסדרה מתמקדת בעלייתו של מסדר "בני גשרית" והפיכתו לגורם מרכזי באימפריה הגלקטית.
לאחר מלחמה חסרת רחמים בין בני האדם למכונות החושבות, האימפריום מתגבש מחדש תחת החשש מחזרה של שליטה טכנולוגית.
ואליה הרקונן, ששמה הוכתם בעקבות האירועים הללו, מצטרפת לקהילת האחיות במטרה לפתח את יכולותיה יוצאות הדופן. אולם, כאשר דזמונד הארט המסתורי מופיע, הקהילה מתחילה לאבד מהשפעתה.
מתחילה מאבק עיקש מול החייל המסתורי, הנאמן לקיסר, המאיים לשנות את מאזן הכוחות. ראינו את ארבעת הפרקים הראשונים – האם שווה להיכנע לקסם?
קונפליקטים מלאי תבלינים
מהרגע הראשון, Dune: Prophecy מתנתקת מכל חיבור לסיפורו של פול אטריידס והגעתו לאראקיס. אם דני וילנב הפך את הכוכב למדבר למוקד סרטיו, הסדרה החדשה מתרחשת הרחק מהנופים הצחיחים האלה, ומתמקדת בקהילת ה-Bene Gesserit המסתורית ומנגנוני הכוח שלה.
דרך סיפורה של וליה הרקונן, מציעה הסדרה הצצה עמוקה לאימונים וללמידה של אלו המכונות "מכשפות" ולמערכות היחסים הדינמיות בתוך האקדמיה האוסטראלית.
יותר פוליטית ורוויית שיח לעומת היצירות הקולנועיות של וילנב, Prophecy מצליחה להחזיר את הצופים לעולמו העשיר של פרנק הרברט ולהציג פרשנות חדשה ושאפתנית לדמותו של הבמאי.
חיבור ברור יותר ל-Game of Thrones
ברור לחלוטין שהסדרה Dune: Prophecy מושפעת יותר מ-Game of Thrones מאשר מסרטי דני וילנב על חולית. העלילה נעה בין מספר מקומות ונקודות מבט, ומספרת כיצד קהילת האחיות הופכת לשחקנית מרכזית בכוח הפוליטי.
אלפי השנים שמפרידות בין אירועי הסדרה לבין סיפורו של פול אטריידס מעניקות לתסריטאים חופש יצירתי רב. הן מאפשרות להם להשתחרר מהדפוסים הקבועים של הספר הראשון, במיוחד סביב דמות המשיח (אף על פי שהיא עדיין מרחפת ברקע) והנבואה שמובילה לעלייתו לשלטון.
עם צוות שחקנים מוכשר במיוחד, הכולל את אמילי ווטסון וג'סיקה בארדן בתפקיד וליה הרקונן, הסדרה Dune: Prophecy מהווה תוספת מרתקת לעולם הבדיוני המורכב של פרנק הרברט, שעדיין נותרו בו אינספור רבדים לגלות.
הדרמה של משפחת הרקונן
אף שכל קווי העלילה בסדרה Dune: Prophecy אינם זוכים לטיפול שווה, כאשר הסדרה מתמקדת במשפחת הרקונן, היא מוצאת את מרכז הכובד שלה. המשפחה, הממוקמת על כוכב עוין ומבוזה על ידי כולם, היא זו שעתידה לשחק תפקיד מרכזי במחזור העלילה המקורי.
מעבר לסכסוך הארוך עם משפחת אטריידס — שעדיין רלוונטי בתקופתו של פול ופייד — הסדרה עוסקת בהקרבות של האחיות וליה וטולה הרקונן. ההקרבות הללו מוצגות דרך פלאשבקים מתוכננים היטב, שמוסיפים רובד נוסף לעלילה.
עם זאת, הסדרה נדרשת לדחוס כמות עצומה של רעיונות לשישה פרקים בלבד, מה שמותיר מעט זמן לצופים לעכל את הרגעים המשמעותיים ביותר. מתוך ארבעת הפרקים שצפינו בהם, נדמה שהקצב המהיר והעושר של העולם הבדיוני אינם מותירים רגע לנשימה. אמנם התמות מוכרות ואין כאן הרבה הפתעות, אך הדמויות המרכזיות — שמגולמות באופן מרשים — מצליחות לשבות את תשומת הלב ולגרום לצופים לרצות להמשיך במסע.
דיסוננס קוגניטיבי
הרקונן, אטריידס, התבלין והאימפריום — אין ספק שמדובר במחזור Dune. כבר מהרגעים הראשונים, הסדרה Dune: Prophecy שואפת לקשור את עולמה לסאגה המרכזית באמצעות אלמנטים חזותיים וקוליים שהפכו לסמלים של הזיכיון החשוב הזה עבור וורנר ברוס.
ניתן לזהות את המגנים הרוטטים שהוצגו לראשונה בסרטו של דני וילנב, כמו גם את הלבוש האופייני של אחיות ה-Bene Gesserit, כפי שנראה אצל האם הנערצת בגילומה של שארלוט רמפלינג. הסדרה משתמשת במוטיבים הללו כדי ליצור תחושת המשכיות ברורה ולהחזיר את הצופים לעולם המוכר של Dune, אך היא עושה זאת במקביל לפיתוח סיפורים ייחודיים משלה.
בכל זאת, חידושים מרעננים
למרות שהסדרה Dune: Prophecy מלאה באלמנטים מוכרים מעולם Dune, היא מצליחה להכניס לא מעט חידושים. הבולט שבהם הוא היעדרותו הבולטת של כוכב הלכת אראקיס עד כה. במקום זאת, העלילה מתמקדת בכוכבים אחרים, מה שיוצר שינוי ניכר באסתטיקה הכללית של העולם המוצג. הסדרה נוטה כעת לכיוון עיצוב מדע בדיוני מסורתי יותר: ברים מוארים בניאון אדום, מוזיקה טכנו, וכלי רכב מעופפים בעלי גימור כרום יוצרים תחושה של דיסוננס קוגניטיבי אצל הצופה.
הצופים עלולים למצוא עצמם נקרעים בין החזון המוכר של דני וילנב לבין הפרשנות החדשה שמציעות היוצרות דיאן אדמו-ג'ון ואליסון שפקיר. החוויה החושית, שהייתה אחד הטיעונים המרכזיים לטובת הסרטים של וילנב, לא מצליחה להתממש במלואה בסדרה.
פס-קול שונה, אך פחות מרשים
המוזיקה המקורית של הסדרה מתרחקת מצילו של האנס צימר, ומאמצת סגנון המזוהה יותר עם ההפקות של HBO. עם כינורות צורמים ונגיעות מתכתיות, הלחנים של וולקר ברטלמן אמנם תואמים את אווירת הסדרה, אך אינם מותירים רושם עז או ייחודי. יתר על כן, המוזיקה לעיתים בולטת מדי ומשתלטת על הסצנות, דבר שמונע מכל נושא מוזיקלי להתבלט באמת או להפוך לזכיר.
איפה אפשר לצפות ב-Dune: Prophecy?
למרות ש-Dune: Prophecy היא הפקה של Max (לשעבר HBO Max), נכון לעכשיו, הסדרה אינה זמינה ישירות לצפייה בישראל. עם זאת, ניתן לגשת אליה בכמה דרכים:
שימוש ב-VPN: באמצעות VPN ניתן לשנות את המיקום הווירטואלי למדינה שבה השירות זמין, כמו ארצות הברית. לאחר מכן, עם מנוי ל-HBO Max, תוכלו לצפות בסדרה ישירות בפלטפורמה.
אתרי סטרימינג חלופיים: ישנם אתרי סטרימינג המציעים את התוכן, אך מומלץ להיזהר ולהשתמש באתרים מוכרים בלבד כדי להימנע מסיכוני אבטחה.
המתנה להפצה רשמית: ייתכן שבקרוב יופץ בישראל דרך פלטפורמות אחרות כמו סלקום TV, פרטנר TV או הוט, כפי שקרה עם הפקות אחרות של HBO.
חשוב לציין ששימוש בשירותים כמו VPN עלול להפר את תנאי השימוש של הפלטפורמות, ולכן מומלץ לקרוא את התנאים לפני השימוש.
- חזרה לעולם של חולית: חולית: נבואה חוקרת את מקורות הבנות גשרית, עם עלילה פוליטית עשירה ומרתקת, שמתרחקת מסיפורו של פול אטריידס.
- אסתטיקה ונרטיב מחודשים: הסדרה מציגה טון מודרני יותר, עם עיצובים עתידניים ופסקול טכנו, בניגוד לאווירה הקלאסית של דני וילנב.
- קאסט משכנע, אך עלילה צפופה: בהובלת אמילי ווטסון וג'סיקה בארדן, חולית: נבואה מצליחה לרתק, למרות קצב מהיר ומורכבות שדורשת מעקב.
